גירוד בבעלי חיים נגרם בעיקר מאלרגיות או מטפילי עור אך ישנן עוד סיבות לגרד ולבעיות עור כמו מחלות הורמונליות, גידולים סרטניים, מגע עם חומרים מסוכנים ועוד.  אסור להזניח מקרה של גרד גם אם אינו גורם לדימום או פוצע. יש לפנות לוטרינר על מנת שיוכל לאבחן את הגורם לגרד ולטפל בו

 טפילי עור נפוצים:

 פרעושים-מציצת הדם של הפרעוש גורמת לגרד של הכלב או החתול אשר  יכול להפוך לגרד אלרגי ולכן יש לטפל מדי חודש בבעל החיים שלכם באמצעות אמפולה (אדבנטג’/ פרונטליין…)

אקריות- אלו הם טפילים מיקרוסקופיים החיים על גבי העור ובתוכו. דמודקס וסקביאס הם האקריות הנפוצות בכלבים ואוטודקטס נפוצה בחתולים. הן מתיישבות בתוך האוזניים ויוצרות גושים שחורים.

אלרגיות נפוצות:

אלרגיה לפרעושים הנגרמת מפרעושים כמובן :) נפוצה יותר בכלבים. אזור הגרד בדרך כלל סביב הזנב

אלרגיה למזון מסויים שהסימפטומים שלה הם גירוד הבטן, דלקות אוזניים כרוניות וליקוק כפות הרגליים בכלבים

אלרגיה נשאפת הנגרמת מאלרגנים רבים הנמצאים באוויר. אלרגיה זו קשה לאיבחון ולכן קודם נשלול את שתי האלרגיות הראשונות.

אלרגיה הנגרמת על ידי מגע העור עם חומרים שונים.

תהליך האיבחון מתבצע במרפאה וטרינרית וכולל מגרד עורי, בדיקה מיקרוסקופית ובמקרה הצורך גם ביופסיה ובדיקות דם.

פנו אליי בשאלות

ד”ר אריאל סלע-5053478

קדחת קרציות נגרמת ע”י טפיל דם הקרוי ארליכיה קניס ,המועבר לכלב דרך קרציות. למחלה מספר שלבים:

שלב ראשון- מרגע ההדבקה עד לארבעה שבועות בהם נראה בדרך כלל חום גבוה, אפטיה וחוסר תאבון. ישנם מקרים בהם השלב הראשוני לא יאופיין בשום סימפטומים

שלב שני- הכלב ייראה בריא לחלוטין ,כאשר הטפיל נמצא בגופו. שלב זה יכול להימשך חודשים ובבדיקות דם נוכל לראות ירידה בטסיות הדם ובתאי דם.

שלב שלישי- השלב הסופי והמסוכן ביותר שסופו לרוב מוות. זהו שלב המחלה הכרונית בו הכלב מאבד משקל, סובל מדימומים ואפטיה.

אבחון הארכיליה מתבסס על  בדיקה פיזית, היסטוריית טיפול נגד קרציות ובדיקות דם הכוללות ספירת טסיות ונוגדנים לארכיליה. האבחון אינו פשוט ולא תמיד חד משמעי ולכן יש להתחיל טיפול בכל מקרה בו יש חשד למחלה.

בשלב הראשון של המחלה הטיפול מתבצע ע”י תרופות אנטיביוטיות למשך 21 ימים. בשלב הכרוני הטיפול ממושך יותר ולא תמיד יעיל.

על מנת למנוע הידבקות בקדחת הקרציות יש להקפיד על טיפול מונע קרציות מדי חודש ובמידת הצורך לטפל בהדברה סביבתית של החצר על ידי מדביר מוסמך.

פנו אליי בשאלות

ד”ר אריאל סלע-0545544304

איידס חתולים היא מחלה ויראלית שאינה מועברת לבני אדם.

המחלה גורמת לכשל חיסוני ולכן הסימפטומים שנראה הם של זיהומים משניים במערכות גוף שונות שבהם גם נטפל.

כיום אין טיפול המביא להחלמה מלאה מן המחלה.

הנגיף מועבר בנשיכה בזמן קרבות חתולים ולכן חתולים החיים גם בבית וגם בחוץ נמצאים בסיכון גבוה יותר.

חיסון נגד נגיף זה הינו שנוי במחלוקת ואינו מומלץ. הדרך הטובה ביותר לשמור על חתולכם מהנגיף היא הרחקתו ממקורות הדבקה פוטנציאליים כמו חתולי רחוב.

פנו אליי בשאלות

ד”ר אריאל סלע-0545544304

תולעת הפארק או בשמה המקצועי ספירוצרקה לופי נמצאת בצורת ביצים בצואה של כלב נגוע. הידבקות בתולעת הפארק מתרחשת כאשר כלב בולע חיפושית זבל שאכלה צואה נגועה. התולעת משתחררת במעי הכלב ונודדת דרך כלי דם אל אבי העורקים ומשם לוושט הכלב. הדרך אל הוושט מסוכנת מאחר והתולעת עלולה לקרוע את אבי העורקים ולגרום לדימום פנימי ומוות פתאומי. כאשר התולעת מגיעה לוושט היא מטילה ביצים, יוצרת גרנולומות (”גושים”) ושולחת גרורות לאיברים נוספים.

הגרונולומות חוסמות חלקית את הוושט וגורמות לפליטת אוכל לא מעוכל, הקאות וקושי בבליעה אשר בתורן גורמות לאובדן משקל וחולשה. אלו הם בעצם הסימפטומים של המחלה. האיבחון של תולעת הפארק מתבצע ע”י בדיקת צואה, צילומי רנטגן והאבחון הסופי, אנדוסקופיה. מאחר וגילוי המחלה הוא בדרך כלל בשלביה המאוחרים כלומר בשלב הגרנולומות בוושט, הטיפול בה הוא ארוך ולא תמיד יעיל אך יכול להביא להחלמה מלאה כאשר משולבים בו מינונים גבוהים של דורמקטין ואהבה

מחלה זו מסוכנת, וקשה לטיפול, לכן חובה לתת לכלבכם טיפול מונע לפחות פעם בשלושה חודשים הכולל הזרקה של דקטומקס. מינון הדקטומקס נקבע ע”י וטרינר לפי משקל הכלב וכל עוד חומר זה נמצא בריכוז מסויים בדמו של כלבכם הוא יעיל מאד במניעת המחלה.

פנו אליי בשאלות:

ד”ר אריאל סלע-0545544304

  דמודקס הוא טפיל עור החי בזקיק השיערה וגורם לקרחות, גירוי, וקילוף העור.

 הטפיל מצוי בכ-70% מהכלבים (מועבר מהאם) ורוב הזמן אינו גורם לסימניי מחלה כלל.

בכלבים בוגרים הגורם להתפרצות המחלה הוא בדרך כלל כשל חיסוני הנגרם מבעיה גופנית אחרת.

דמודיקוזיס מפושט או מקומי

דמודיקוזיס יכול להופיע בצורתו המקומית בה מופיעים עד שלושה מוקדי התקרחות בדרך כלל באזור העיניים, הפה או הגפיים. העור במוקדים אלה אדמומי ומכוסה קשקשים. בכלבים צעירים לרוב אין צורך בטיפול והמחלה עוברת באופן ספונטני

דמודיקוזיס בצורתו המפושטת הינו מחלה קשה יותר ומחייבת טיפול. אזורי התקרחות עם אודם וקשקשים מופיעים בכל הגוף ועם הזמן גורמים לעיבוי העור ולשינויי צבע.

הטיפול

ישנם כמה דרכי טיפול:

סירופ פעם ביום .

זריקה תת עורית פעם בשבוע .

חפיפה בשמפו רפואי מיוחד פעמיים- שלוש בשבוע .

הטיפול נמשך בדרך כלל כ-6 שבועות. לאחר פרק זמן זה חוזרים על מגרדיי העור וממשיכים לטפל עד שמקבלים שני מגרדים שליליים.

פנו אליי בשאלות,

ד”ר אריאל סלע-0545544304